וריאציות לתיאטרון ולתזמורת (2005)

שירים על החיים ברוסיה. שירי אהבה ופולקלור, שירי משוררים, שירי צוענים ורומנסות.

שירים שלכולם מכנה משותף אחד, כולם נולדו ברוסיה, כמו חלק לא קטן מאנשי תיאטרון גשר. הצצה אל מאחורי השירים והמשוררים, הסיפורים הקטנים, ההיסטוריה, ההומור, העצב, השובבות והפיוט.

בדרך כלל בהצגות תיאטרון, השירים והמוזיקה מלווים את ההתרחשות הדרמטית על הבמה, אבל הפעם הם המנה העיקרית.

אנתולוגיה של התרבות הרוסית דרך שירים

תיאטרון פוגש מוזיקה ומוזיקה פוגשת תיאטרון בערב שהוא חגיגה של צבעים, דרמה וקולות. בדרך כלל בהצגות תיאטרון, השירים והמוזיקה מלווים את ההתרחשות הדרמטית על הבמה, אבל הפעם הם המנה העיקרית. במרכז כל קטע נמצא שיר. שירי אהבה ופולקלור, שירים מחתרתיים ושירי מחנות, שירי משוררים, שירים מוכרים יותר ופחות, שירים שתמיד זמזמנו והגיע הזמן לדעת עליהם קצת יותר. שירים שלכולם מכנה משותף אחד, כולם נולדו ברוסיה, כמו חלק לא קטן מאנשי תיאטרון גשר, שיעזרו לנו להציץ אל מאחורי השירים והמשוררים, אל הסיפורים הקטנים, ההיסטוריה, האופי המיוחד שלהם וההומור, העצב, השובבות, הפיוט, ולראשונה בתרגום לעברית.

"תרבות היא תוצאה של שיתוף פעולה בין שתי מוסיקות -  מוסיקה של יוצר, מלחין או משורר, ומוסיקה המנגנת בעומק של נפש העם", כתב המשורר הרוסי אלכסנדר בלוק, "תרבות גדולה צומחת רק מהחיבור של שני הזרמים החשמליים האלה".

גורקי אמר פעם, ששיר הוא האמת על החיים. בשיר מושמע קולם של הדורות, הוא שר על איך הם אהבו אותנו, במה האמינו, על מה בכו...

בוריאציות לתיאטרון ולתזמורת נציץ לאותם ימים רחוקים, בהם נולד הרומנס הרוסי, ניתן לצופה שלנו להרגיש את העצמה והחן של אותם רומנסים עתיקים, הפשטות שלהם, התמימות והלבביות. אומרים ש"מחוג השעון של הרומנס נע במעגל בו סומנו השעות על ידי רגעים של אהבה". רומנס עתיק  - הוא תחושת החיים, שאינם תלויים בזמן. לא משנה מתי נכתבו יצירות המופת הקטנות הללו, הן חלק מהחיים המוסיקאליים שלנו גם עכשיו. ולא במקרה הז'אנר הזה, שהיה כל-כך מפורסם ואהוב פעם ונשכח, מתעורר ברוסיה של היום וזוכה לתחייה מחודשת. לאנשים שעייפו מהקצב המטורף, מחוסר הביטחון במחר, לאותם הסובלים מבדידות והעוינות של העולם שמסביב, הרומנסים מלודיים ונוגעים ללב, לפעמים תמימים, אך מאפשרים לפחות לזמן קצר להרגיש תחושה של שקט נפשי, רגיעה פנימית, ביטחון מחודש ופיוס.

בהצגה יושמעו גם שירים מהפולקלור העירוני, מנגינות צועניות ושירים עממיים, שהיו פעם חלק מרומנסים הסלוניים.

כמה כוח יש בשירים העממיים הישנים, הם פשוטים, מרגשים, עצובים, ולפעמים עליזים ושמחים, כמו פעמוני הדרך. הם שרים על אהבה ופרידה, על טוב לב, על עצב וצרות, על בדידות; יש בהם ניצוץ של תקווה, החן של הטבע הרוסי, אומץ לב וגבורה. כמה מגוון עולם השירים הזה, שספג לתוכו את כל הפנים של האדם!

חלק נפרד בהצגה מיוחד לשירים ממאת הכסף, שירים ששרו על במות הקברט לפני מאה שנה. אלכסנדר ורטינסקי היה, כנראה, הדמות הבולטת של התקופה, שני שירים מתוך הרבים שכתב, ייצגו אותו ואת התקופה.

גם שירים מהתקופההסובייטית יושמעו בהצגה. זו הייתה תקופהמיוחדת, תקופהשל גבורה אמיתית ונבזות אנושית, שנים של טרור הדמים והישגים מרשימים. בתקופהההיא לא רק קשה היה לכתוב – אי-אפשר היה לנשום. ובכל זאת, דווקא אז יצר שוסטקוביץ', שרו את ויסוצקי ואוקודז'בה,  כותבים לא ידועים, שרובם מתו בין קירות הכלא סטאליניסטי, כתבו שירה. הם הותירו אחריהם נשארו שירים מחתרתיים ושירי מחנות. זהו החלק טראגי ביותר והחופשי ביותר, ללא צנזורה, בפולקלור הרוסי. השירים האלה שרים על ההיקף הענק של מסגרת החיים הרוסיים, שהאמת עליהם הייתה חסומה ומוסתרת במשך עשרות שנים. שירי המחנות והשירים המחתרתיים נאסרו להשמעה ברדיו ובקברטים, כיוון שזו היתה זעקתו של האדם, שאיבד את הדבר היקר לו ביותר – החופש. שירת המחנות היא חלק בלתי נפרד מהתרבות רוסית, "שהרי כל ברית המועצות", אמר יוז אלשקובסקי, "הייתה מחנה אחד גדול".

"אם השיר הוא טוב, כולם שרים אותו, אבל את  המלחין שלו או המשורר, שוכחים.

אם השיר הוא רע, כולם מצביעים על המלחין או המשורר, ואומרים:

"הנה, זה הוא שכתב אותו". 

אלכסנדר גליץ', משורר

הצגה ראשונה:   14.05.2005