לפני ההצגה: "אנה קרנינה"

לפני ההצגה: "אנה קרנינה"

קלאסיקה לכל זמן ולכל עת

יש במאים גדולים. יש במאים חשובים. ויש במאים נדירים, שהמפגש איתם משנה את הדרך שבה אנחנו מבינים תיאטרון. רימאס טומינאס היה אחד מהם. עבור עולם התיאטרון האירופי, שמו ניצב בשורה אחת עם גדולי הבמאים של דורו - אמן בעל שפה בימתית ייחודית, פיוטית, מלאת אירוניה, כאב וחמלה אנושית עמוקה.

טומינאס, יליד ליטא, למד באקדמיה הרוסית היוקרתית לאמנויות התיאטרון (GITIS), ייסד את תיאטרון מליי של וילנה, ובהמשך עמד בראש תיאטרון וכטנגוב במוסקבה שבתקופתו הפך לתיאטרון המצליח והמשפיע ביותר ברוסיה. מבקרי תיאטרון ברחבי העולם כינו אותו “אשף המטאפורות והחידות האירוניות”, ואכן, יצירותיו הצליחו לחבר בין תיאטרון חזותי עוצמתי לבין מחשבה פילוסופית עמוקה ואנושית מאוד.

"אנה קרנינה" היא אחת הפסגות המאוחרות והמרגשות ביותר ביצירתו: מפגש נדיר בין במאי ענק לבין אחד הרומנים הגדולים שנכתבו אי פעם.

במרכז הרומן של טולסטוי ניצבת אנה, אשת אצולה נשואה ואם לילד. חייה משתנים מן הרגע בו היא פוגשת את הקצין הצעיר, הרוזן ורונסקי. האהבה הסוחפת ביניהם מטלטלת את עולמה ומעמידה אותה מול חברה רוסית שמקדשת מוסר חיצוני, נימוסים ומעמד, אך מגלה אכזריות כלפי כל מי שמעז לחרוג מן הכללים. במקביל לסיפורה של אנה, טולסטוי עוקב גם אחר לוין, מן אלטר אגו שלו עצמו, דמות שמחפשת משמעות, אמת ואמונה בעולם מלא ספקות. דרך שתי העלילות הללו נפרש דיוקן עצום של האצולה הרוסית בשלהי המאה ה-19.

טומינאס לא ניגש אל היצירה כאל מלודרמה רומנטית או “סיפור אהבה טרגי”. בדבריו על ההצגה הוא מסביר שהגיבורים של טולסטוי “מחפשים ללא הרף אמת אחת אוניברסלית, שמכילה בתוכה שלווה, פיוס, טוב ואושר” גם אם ברור שאי אפשר באמת להשיג אותה.

זו בדיוק גדולתו של טומינאס: היכולת להפוך יצירה קלאסית מוכרת למפגש חי. אצלו, אנה איננה רק קורבן רומנטי, אלא דמות מורכבת ורבת פנים אישה המכילה בתוכה אור וחושך, נדיבות ואכזריות, אהבה ותשוקה לצד הרס עצמי. “כולם נופלים בקסמה,” הוא כותב, “אבל ככל שהיא מושכת אותם אל תוך עולמה, כך נעשה ברור שזוהי ממלכה אפלה, מלאה בייסורים.”

הבימוי של טומינאס נודע ביכולתו לייצר על הבמה זמן אחר, איטי, מהפנט, כמעט מוזיקלי. הוא בונה תמונות בימתיות כמו זיכרון או חלום: פאוזות ארוכות, תנועה מדויקת, שקט טעון, ומרחב שבו כל מחווה קטנה הופכת לדרמה עצומה. הוא עצמו כתב כי “הפאוזות וההפסקות מעניקות תחושה של זמן שזורם לאיטו… וכל סצנה מתגבשת בעוצמה יתרה, כמו טעונה בחשמל”.

ההפקה הזאת נוצרה גם ברגע אישי והיסטורי דרמטי בחייו של טומינאס. בשנת 2022, לאחר שהתבטא נגד פלישת רוסיה לאוקראינה, הוא פוטר מתפקידו כמנהל האמנותי של תיאטרון וכטנגוב ונאלץ לעזוב את רוסיה. כך, "אנה קרנינה" של גשר הפכה גם לעדות אחרונה כמעט של אמן ענק, שנאלץ להיפרד מן הבית שבנה במשך עשרות שנים.