כמה מילים על העולם של "אמא קוראז' וילדיה"
כמה מילים על העולם של "אמא קוראז' וילדיה"
בין מלחמת שלושים השנים למציאות של ימינו
ברטולט ברכט כתב את "אמא קוראז' וילדיה" בשנת 1939, ערב מלחמת העולם השנייה, מתוך פחד עמוק מהאופן שבו מלחמות הופכות בהדרגה לשגרת חיים. הוא בחר להציב את העלילה דווקא בתקופה רחוקה - מלחמת שלושים השנים באירופה של המאה ה־17, אך למעשה כתב על העולם שבו חי, ועל העולם שבו אנחנו עדיין חיים היום.
מלחמת שלושים השנים הייתה אחת המלחמות האכזריות בתולדות אירופה: עשרות שנים של רעב, מגפות, ביזה וחורבן מוחלט של ערים וכפרים שלמים. בתוך המציאות הזאת נודדת אנה פירלינג, המכונה “אמא קוראז'”, עם עגלת המסחר שלה ושלושת ילדיה, ומנסה לשרוד באמצעות המלחמה עצמה. היא מוכרת לחיילים אוכל, בגדים וציוד ומתפרנסת מהכאוס. ככל שהמלחמה נמשכת, כך היא מרוויחה יותר; אך בהדרגה היא גם מאבדת את כל היקר לה.
ברכט לא כתב טרגדיה רגילה על “אם אומללה”, אלא מחזה שמבקש מהקהל לחשוב. הוא רצה שהצופים ישאלו את עצמם כיצד בני אדם מתרגלים לחיות בתוך אלימות מתמשכת, ואיך חברה שלמה לומדת להצדיק מציאות בלתי נסבלת. לכן פיתח את מה שכינה “התיאטרון האפי” - תיאטרון שלא רק מרגש, אלא גם מרחיק מעט את הצופה כדי שיוכל להתבונן במציאות בעיניים ביקורתיות.
במאית ההצגה, ספיר הלר, אומרת כי כשחזרה לקרוא את המחזה בזמן הנוכחי, היה לה ברור שהוא “לא שייך לעבר”. לדבריה, זהו מחזה על חיים במציאות שבה “הישרדות יומיומית מחליפה את התקווה לשלום”. היא מתארת את אמא קוראז' כאישה מלאה סתירות — “אמא, לוחמת, סוחרת ממולחת, מנצלת ומנוצלת” שמנסה להגן על ילדיה בכל דרך שהיא מכירה.
הבימוי של ספיר הלר מדגישים את החיבור בין העולם של ברכט לבין התחושות המוכרות גם לקהל הישראלי היום: עייפות ממלחמה, בלבול מוסרי, הרצון להמשיך לחיות “כרגיל”, והמחיר האנושי שהמציאות הזאת גובה. אבל לצד הכאב והציניות, המחזה שואל גם שאלה פשוטה ועמוקה: האם אפשר לבחור אחרת?
זו אינה הצגה היסטורית על אירופה הרחוקה בלבד. זו יצירה על בני אדם בזמן מלחמה ועל מה שנשאר מהם אחריה.
כתבות נוספות שאולי יעניינו אותך
כמה מילים על "הדיבוק"
כמה מילים על העולם של "ריצ'רד III"
כמה מילים על העולם של “בית ברנרדה אלבה”
