על גלגול ועל תיקון

על גלגול ועל תיקון

רועי חן על העבודה על הרומן ועל ההצגה

הרומן "נשמות" ראה אור בעברית בשנת 2020 , בהוצאת כתר. מאז הוא עבר גלגולים כשתורגם לאנגלית, איטלקית, רוסית ואוקראינית. כעת הוא מתגלגל להצגה. הוא זוכה בגוף חדש, קול חדש, ואני יכול רק לקוות שהחיים החדשים יהיו טובים, מלאים בנשמות תאומות שיסייעו לו בדרך אל התיקון.

תיקון הוא רעיון מרכזי בתורת גלגול הנשמות ונדמה לי שהוא רלוונטי לנו כיום יותר מתמיד. קימה לתחייה היא המומחיות של העם היהודי שהקים את עצמו מאפר ועפר, עבר מארץ לארץ, משפה לשפה, בחיפוש אחר התיקון.

מה הקלקול של העם הזה? מה צריך לתקן? ומה קורה אחרי שמתקנים? קבוצות שונות יענו תשובות שונות, ויש שיגידו שהתיקון טמון במסע עצמו ולא בהגעה ליעד. בימים אלה אנחנו שואלים את עצמנו מה השלב הבא שלנו , כאנשים פרטיים, כאזרחים במדינה וכחלק מעם. מה יהיה הגלגול הבא שלנו ושל המקום הזה? אני מאמין שזה לא משהו שיקבע בשמיים וגם לא בממשלה , אלא על ידי כל אחד מאיתנו.

בתום הרבע הראשון של המאה ה-21 אנחנו נמצאים בעידן סוער ומאיים. האינטרנט ביטל את הגבולות המדיניים והפך את העולם לכפר גלובלי עשיר בידע אינסופי , ובמקביל פתח את עידן הפייקים, הלייקים וה-AI, שבו כולנו שווים בפני האלגוריתם. בעולם ה"אמיתי", בינתיים, לאומנות קיצונית בסגנון הישן והלא-טוב מביאה אותנו שוב למלחמות איומות ושפיכות דמים על פיסת אדמה כזו או אחרת, בשליחות של אל כזה או אחר, או של דיקטטור כזה או אחר.

מתוך ההצגה "נשמות", תיאטרון גשר

גיבור "נשמות", גרישה, מאמין שהוא מתגלגל כבר 400 שנה, בעוד שאמו, מרינה, טוענת ש"חיים יש רק אחד, כל השאר זה מטאפורה". גרישה לקח אותי לטיול היסטורי בתולדות העם היהודי , מרינה התירה את ידיי כשהרשתה לי לטעות בעובדות, כי כל זה בעצם פנטזיה בעיניה. אם הייתי מאמין רק לאחד מהם, לא הייתי יכול לכתוב את השני.

המקומות והתקופות שנבחרו לגלגולים מספרים מעין ביוגרפיה מוסווית שלי. ניתן למצוא פה את שורשיי המשפחתיים – בגלגול המרוקאי, את שורשיי הספרותיים – הספרות שנכתבה ביידיש והספרות הרוסית, את שורשיי התיאטרוניים – הפורימשפיל כראשית התיאטרון היהודי , וגם את שורשיי העתידיים, כלומר, שורשים שאני מקווה עוד להצמיח – בוונציה, שבי קור בגטו היהודי שבה עורר בי השראה אדירה.

לא מוכרחים למות ולהיוולד מחדש פיזית כדי להתגלגל. כל אדם עובר מטמורפוזות במהלך חייו. כולנו גלינו מארץ הילדות הרחוקה, שבה היה לנו גוף אחר, קול אחר, מחשבות אחרות ולרוב גם חלומות אחרים. כולנו טעינו ומאז אנחנו מנסים לתקן.

דוגמא מובהקת של גלגול מצאתי בחבריי המהגרים. הגירה היא פעלול מסוכן הדורש כישורים מרהיבים, ותמיד גובה מחיר כלשהו, לפעמים דרמטי. הדרמה של המהגר קשורה תמיד בהגדרת הזהות, בלידה מחדש באמצעות שפה ובהרחבה פנימית, כאילו קיבל עוד זוג עיניים לראות בהן את העולם ואת עצמו. שם בדיוק התחברתי לנושא ועד היום אני מרגיש קצת כמהגר , למרות שכל חיי אני גר בעיר שבה נולדתי.

מתוך ההצגה "נשמות", תיאטרון גשר

גיליתי שכדאי למצוא נשמה תאומה שתלווה אותך במסע אל התיקון, הרבה פחות בודד ככה. הנשמה התאומה יכולה להיות בן או בת זוג, מכר קרוב או רחוק, אבל לפעמים – וכדאי לשים לזה לב – הנשמה התאומה היא האדם שבו אנחנו מקנאים, שממנו אנחנו פוחדים, ואפילו האויב שלנו. רק בשיתוף פעולה איתו אפשר להשיג תיקון אמיתי.

אני לא מנהל אורח חיים דתי , אני די סולד ממיסטיקה, אבל אני מאמין שגם אדם חילוני זכאי לחיים רוחניים. רעיון הגלגולים קסם לי כמטאפורה, אם תצליח להודות שקלקלת, אם תעבוד על עצמך ותנסה לתקן , יש סיכוי רב שתזכה במחילה, גם אם טעית טעות חמורה, גם אם ביצעת פשע נוראי או שביצעו כלפיך פשע, יש לך עדיין תקווה, בגלגול הזה. המילה חיים בעברית היא מילה ברבים – זה כבר אומר הכל, לא? לחיים!

אני מודה לאיתי טיראן, היוצר המופלא, שזכיתי להכיר בגלגול מוקדם, כשהיינו נערים חולמים. אני מודה לצוות היוצרים ולצוות השחקנים שהפיחו בדמויות הרומן חיים אמיתיים ובראו למענן עולם חי ונושם בכישרון עצום. תודה מיוחדת ליערה שחורי עורכת הספר, שבמשך חמש שנים ליוותה אותי בכתיבה והאמינה גם כשאני התייאשתי.

תודה לפולינה, נשמתי התאומה, שמתגלגלת איתי. ותודה לכן , נשמות יקרות.