מי היו הפלשתים?

השכנים הקרובים-רחוקים שלנו

הפלשתים הם "השכן" המדובר ביותר בטקסט המקראי. הם מופיעים לאורך התקופות השונות בהיסטוריה של בני ישראל, לפי תפיסת מחבר הטקסט. במקרא ישנם אזכורים רבים לערי הפלשתים, התנהלותם, קרבות מולם ויחסי קרבה עימם. הפלשתים משחקים תפקיד משמעותי מאוד במקרא גם בהגדרת הזהות של בני ישראל ("אנחנו" מול "הם") וכמובן, בהם קשורות התמונות הזכורות לנו מסיפורי המקרא, כמו: דוד וגוליית, שמשון ודלילה, יצחק ואבימלך ועוד.

פרט לטקסט המקראי, ישנם אזכורים נוספים לפלשתים וערי פלשת במקורות מצריים, אשוריים, בבליים ועוד. את התמונה אודות העם הזה משלימה הארכיאולוגיה. מתוך חמש ערי פלשת, כפי שהן מוזכרות במקרא, (אשקלון, אשדוד, עקרון, גת ועזה) ארבע נחפרו באופן מקיף ויסודי. וכך הממצאים הארכיאולוגיים מאפשרים מחקר מתקדם מאוד.

הפלשתים מופיעים בלבנט החל מתקופת הברזל המוקדמת כחלק מ-"גויי הים" - שם מצרי כולל לקבוצות עמים חמושות שחדרו לחופים המזרחיים של הים התיכון. תחילת התיישבותם - במאה ה-12 ושגשוגם במאה ה-11 , תחילת המאה ה-10 לפנה"ס. בניגוד לדעה הרווחת הגעתם לא הייתה מסע צבאי (בסגנון של הפלישה לנורמנדי של בעלות הברית), אלא תנועת הגירה הדרגתית וממושכת. הם הגיעו עם חפצים, נשים וטף, כפי שניתן לראות בתבליטים במקדש הקבורה שבנה רעמסס ה-3 במדינת האבו במצרים העליונה. חלקם, בעיקר העמים שהתיישבו בצפון הלבנט, הגיעו לא רק מהים, אלא גם דרך היבשה. מה שהניע אותם ככל הנראה הוא משבר אקלימי בסוף תקופת הברונזה המאוחרת שהביא ל"תופעת דומינו" שכללה בצורות, רעב ותנועה בחיפוש אחרי מקורות מזון.

קרמיקה פלשתית

במקרא מסופר, בין היתר בספר עמוס, שהפלשתים הגיעו מכפתור (כרתים), גם בספר צפניה מקורם מוגדר באופן מדויק ככרתים. הממצאים הארכיאולוגיים מראים קשר ישיר בין התרבות החומרית של הפלשתים לבין התרבות המיקנית של אזור הים האגאי, בראש ובראשונה בהשפעות הקרמיות. בשנים האחרונות הייתה פריצת דרך במחקר שבא מהמדעים, בעיקר בתחום ה- DNA . כך, בממצאים אנושיים מאשקלון נמצא DNA מדרום אירופה, מהאזור האגאי. בנוסף נבדקו עצמות של חזירים - נקודה מעניינת מאוד גם מבחינה אנתרופולוגית וארכוזואולוגית. כמות עצמות החזירים בערי פלשת גדולה באופן חריג ביחס למקובל בארץ-ישראל. מהמחקר התברר שחזירים אלה הינם מן הסוג האירופאי, כלומר סביר להניח שהפלשתים הביאו את החזירים איתם על האוניות, מה שמחזק את תיאוריית ההגירה ממערב.

כשכנים קרובים לממלכת ישראל ולממלכת יהודה, סבלו הפלשתים מנחת זרועה של האימפריה האשורית. בטקסטים רבים מתקופת מלכי אשור כמו תִּגְְּלַַת-פַּלאְְּסרֶ השלישי, סַַרְְגוֹן השני וסַַנְְחֵֵרִִיב אנו למדים על כיבוש, גירוש והחלפת אוכלוסיות. בסוף המאה ה- 7 לפסה"נ נפגעו ערי פלשת ממסעי המלחמה הבבליים.

מתוך ראיונות עם הפרופסור ישראל פינקלשטיין