De Profundis

De Profundis

מכתבו של אוסקר ווילד למאהבו לורד אלפרד דאגלס

בתום ארוחת הבוקר עזבת במצב רוח קודר, והשארת אצל השומר בכניסה את אחד המכתבים הכי מעליבים שכתבת לי. כשלושה ימים לאחר מכן שלחת לי מברק מלונדון שבו התחננת שאסלח לך ואאפשר לך לחזור. שכרתי את הבית בשבילך. הזמנתי את המשרתים שלך לבקשתך. מאז ומעולם הציק לי שבשל האופי הנורא שלך אתה נופל קורבן להתפרצויות חריפות שכאלה. הייתי מאוד קשור אליך. אפשרתי לך לחזור וסלחתי לך. אך כעבור שלושה חודשים, בספטמבר, פרצו שערוריות חדשות.

הפעם הסיבה הייתה תרגומך ל"סלומה", והעובדה שציינתי בפניך את שגיאותיך הבוטות. באותה תקופה כבר שלטת היטב בצרפתית, כך שיכולת להבין בעצמך כמה בלתי ראוי התרגום הזה, לא רק למעמדך כבוגר אוקספורד, אלא גם למקור שממנו תרגמת. כמובן שבאותו רגע לא הודית בכך, ובאחד המכתבים החריפים שלך ציינת שאינך חב לי "שום השפעה אינטלקטואלית". זכור לי שכאשר קראתי את השורות הללו, הרגשתי שזאת האמת היחידה שכתבת לי במהלך כל שנות ידידותינו. הבנתי שאדם פחות מפותח רוחנית יתאים לך יותר.

אוסקר ווילד ומאהבו לורד אלפרד דאגלס (1893) תמונה מתוך ויקיפדיה

אני אומר זאת ללא צער - זאת המהות של כל שותפות. שכן, בסופו של דבר, כל שותפות, בין אם נישואין או ידידות, מבוססת על היכולת לקיים שיח בין שני הצדדים, ויכולת זו מתבססת על עניינים משותפים, בעוד שאנשים ברמות תרבותיות שונות לחלוטין חולקים בדרך כלל רק עניינים משותפים נחותים ביותר. פשטנות היא תכונה מקסימה. בניתי עליה את הפילוסופיה הנפלאה של המחזות והפרדוקסים שלי. אבל האיוולות והאבסורדיות של חיינו המשותפים הכבידו עלי לא פעם; היינו נפגשים רק בביבים, בשפל, בתחתית, וגם אם זה היה מפתה, מפתה מדי, הנושא היחיד שאליו חתרת, נמאס עלי בסופו של דבר.

לפעמים הייתי משועמם עד מוות, אבל סבלתי את התנהגותך, כמו שסבלתי את התשוקה שלך למופעי מוזיקה, את התשוקה שלך לבזבוז חסר שליטה על מזון ושתייה, וכל התכונות האחרות שלא אהבתי באופייך: הייתי חייב להשלים עם זה – זה היה חלק מהמחיר היקר שהיה עליי לשלם תמורת הידידות איתך.

מתוך " De Profundis " ("ממעמקים"), מאת אוסקר ווילד, 1897 .

מכתבו של אוסקר ווילד למאהבו לורד אלפרד דאגלס, "בוזי", שנכתב בחלקים במהלך שלושה חודשים בכלא רידינג.